38 במדי הלגיונר שלו ועוטה שכמייה אדומה . סבתי דאגה לו מאוד . בזמן השירות בלגיון הוא הוצב בלבנון ובסוריה והביא משם להורי פסל קטן של ספינקס ואגרטל נחושת, ואלה שוכנים היום בדירתי בירושלים . אני מתבוננת בהם ונזכרת . בסוף 1939 החלו ההפצצות . אבי הצטרף לשורות ההגנה הפסיבית — קבוצות גברים שהיו אחראים לוודא שהאזרחים ייכנסו למקלטים בשעת האזעקות . אז התחלנו לחוות פחד . גיליתי את התחושה הזאת, שלא הכרתי עד אז, ושעמדה ללוות אותי כל השנים אחרי כן . באישון לילה, כאשר נשמעה האזעקה, היה הכרח לרוץ במהירות המרבית למקלט שמול ביתנו, בצידה האחר של הכיכר . באחד הלילות התעוררתי לשמע הצליל הנוקב, הזדקפתי מיד, יצאתי לבדי מהבית, בלי לטרוח להתלבש, ורצתי למקלט כה מהר עד שהורי לא ראו שיצאתי כלל . אחרי שחיפשו אותי בכל מקום, מצאו אותי לבסוף במקלט : מרתפו הגדול של בית רחב ידיים ויפה, מודרני יחסית לאותה התקופה, בית העומד על תילו עד היום . הניחו בו כמה ספסלים וכיסאות . איני זוכרת כמה פעמים מצאנו עצמנו במקלט הזה, חמש או שש פעמים, אולי ? תמיד קשה להיזכר בבירור בילדות הרכה, בייחוד כשזו התרחשה לפני כ- 90 שנה ! אבל צופרי האז...
אל הספר