פרק ראשון - חריקת החשמלית

35 וּודאי לא עוררה כל בעיה בסביבתי . עד פרוץ המלחמה לא ידעתי דבר, וכמובן לא הרגשתי שום גילוי של אנטישמיות ולא הייתי מטרה לה . אין לי כל זיכרון הקשור בכך . חייתי בחיק משפחה חילונית נטולת כל סממן דתי חיצוני, וגם החברים היהודים הפולנים של הורי היו חילונים ממש כמונו . כשהלקוחות נכנסו לחנות Pressing américain , הם פקדו חנות של בעלי עסק ולאו דווקא של יהודים . נראה לי שבאותה העת, בני האדם לא התעניינו במיוחד בזהות ובמוצא של זולתם . הם בירכו זה את זה לשלום ולעולם לא היו מעלים בדעתם לשאול : "אתם מבקרים בכנסייה ? אתם לא מבקרים בכנסייה ? " בניגוד לנעשה היום, איש לא תחב את אפו לענייני חברו . לעומת חוסר העיסוק שלהם בענייני דת, הורי היו פעילים מאוד בתחום הפוליטי . בבית קראו הכל את העיתון הקומוניסטי ביידיש נ ײַ ע פּרעסע ( "העיתונות החדשה" ) , אפילו סבתי . אני זוכרת הפגנה גדולה ב- 1936 בכיכר בּוּרס ( place de la Bourse ) . השתתפנו בה כדי 13 ההפגנה לתמוך במהפכנים שנלחמו במלחמת האזרחים בספרד . הזאת נחרתה בזיכרוני כי בינות הנאומים חוצבי הלהבות והקריאות למאבק בפשיסטים, ביקשו ממני לתרום את בובת התינוק היקרה ...  אל הספר