פרק עשירי: יחסים חדשים עם הכנסייה: מ"יהודים ארורים" ל"אחים בכורים"

280 את הנחלת השנאה הזאת, שהיא כבר בעיני כל בלתי צודקת ואנכרוניסטית . בשבת אחת הוא נתן הוכחה לכבוד ולאהבה האלה . בעת שנסע עם פמלייתו ליד בית הכנסת הגדול שבשדרה לאורך הנהר טיבר — לוּנגוֹטֵוֵרֶה — ראה את היהודים יוצאים ממנו לאחר התפילה . הוא ביקש לעצור את מכוניתו ואיתה את השיירה שליוותה אותו, קם ובירך את אחיו היהודים . אלה, אחרי רגע של הפתעה ומבוכה מובנת, התאספו סביבו ומחאו לו כפיים בהתלהבות . זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שאפיפיור בירך את היהודים, ואפשר אולי להצביע עליה כעל מחוות הפיוס הראשונה . לכן בלילה שבו גסס וקתולים רבים התפללו למענו, גם אני הרגשתי צורך ללכת, עם יהודים אחרים, לקרוא תהילים למענו . רציתי להחזיר לו, כמיטב יכולתי, את אותה הברכה שלא שכחתי לו . כשמישהו בכיכר פטרוס הקדוש זיהה אותי וביקש שאתקרב כדי שיראו אותי, סירבתי . לא הגעתי לשם כדי להפגין נוכחות חסרת תועלת אלא כדי להיענות לדחף פנימי שהרגשתי כחובה וכחוב של הכרת טובה . הסיכויים לשלום והתקוות ליחסים בין נוצרים ליהודים שנוצרו בזמן כהונתו של יוחנן העשרים ושלושה נמשכו גם בתקופת יורשו, פאולוס השישי . בחודש ינואר 1964 ערך האפ...  אל הספר
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה