246 — האופטימיות — היא הכלל שלפיו אני חי, והיא שלעיתים קרובות אפשרה לי לשרוד . ועוד מילה על יהדותי : נולדתי יהודי ואמות יהודי . לא מעצם קיום המצוות, שאיני מקיימן זה שנים, אלא מעצם השתייכותי לאותה השושלת הארוכה של בני אדם שמסרו מדור לדור ובקשיים הידועים לנו אורח חשיבה ואתיקה שממנה צמחה הציוויליזציה שלנו היוונית- יהודית- נוצרית המערבית . העובדה שאדם מזדהה כיהודי אין לה ולא כלום עם העובדה שאותו אדם גם צרפתי ! מעולם לא הייתי שותף לוויכוח "צרפתי- יהודי" או "יהודי- צרפתי", ויכוח עקר וחסר משמעות חוץ מבעיני התומכים באנטישמיות נסתרת במידה זו או אחרת . באנטישמיות הזאת יש להיאבק, וכך אני מנסה לעשות בהרצאותי במוסדות חינוך ובמקומות אחרים . אני מקווה שגם בזאת הצלחתי, ולו במעט ! סיפרתי רק מעט, מעט מאוד, על רעייתי, על ילדַי ונכדַי, כי רציתי שהסיפור הזה יהיה בראש ובראשונה תיאור קורותי האישיים : תיאור המסלול מווינה למֶנטוֹן . אבל מובן מאליו שמשפחתי הייתה ועודנה כל חיי ! קלוד ואני עבדנו יחד קשה כדי לגדל את ילדינו בכבוד ובאהבה ולאפשר להם להתחיל את חייהם בתנאים הטובים ביותר . גם כאן, ובעיקר כאן, אני מקווה ...
אל הספר