פרק שלישי: הכליאה

68 צמוד לאמי מחשש שיפרידו בינינו . התחלתי להבין היכן אנחנו נמצאים כשראיתי צריפי עץ רבים מסודרים בטורים משני צידי שדרה מרכזית . כל קבוצה של שישה צריפים מופרדת מהאחרת באמצעות גדרות תיל . הקבוצות האלה מכונות "בלוקים" — קבוצת בניינים שיש להם מתחם משותף — והן מסומנות באותיות האל"ף- בי"ת . 32 הגענו למחנה גירס ( Gurs ) . בא מפקד המחנה — למדתי כעבור זמן שזה היה סרן בצבא הקרוי צבא שביתת הנשק — והוא נשא באוזנינו נאום שלא הבנתי ממנו הרבה . הוא נעצר מולי ושאל בן כמה אני . "בן שש- עשרה, אדוני" . "אתה לא יכול להישאר עם הנשים ! אתה עובר לקבוצת הגברים ! " הוא איתר נער אחר שראיתי ברכבת . "הגיל ? " "שש- עשרה" . "לגברים ! " הנשים והילדים הועמסו שוב על המשאיות והובלו לצד האחר של המחנה, במרחק 300 עד 400 מטרים . אחרי שהופרדתי מאמי שאלתי אם לפחות אוכל לבקר אותה . "כן, כן, אחר כך", ענה לי הקצין . עם חברי החדש לצרה, וינאי כמוני, כך התברר, הובילו אותנו לאחד הצריפים באחד הבלוקים הראשונים ליד הכניסה למחנה . השדרה המרכזית הייתה מרוצפת בצורה משובשת . אבל מהכניסה לבלוק בוססנו בבוץ סמיך, למרות לוחות העץ שהונחו במקום ...  אל הספר