60 עשרה, נבחרו בנים ובנות שעמדו להגיע לגיל זה, היות שלאחר מכן לא היו מקבלים היתר כניסה . אחותי נמנתה עם הנבחרים המאושרים, אך אני, שהייתי רק בן חמש- עשרה, נאלצתי להמתין לקבוצה הבאה . אני זוכר שליוויתי את אחותי לילי עם הורי ואת ריצתי לאורך הרכבת שהתחילה לנסוע כדי לראות אותה כל כמה שהתאפשר . הפּרֵדה החדשה התקבלה בהשלמה אבל גם מתוך ידיעה מרגיעה שהיא תהיה בטוחה הרחק מאירופה השרויה במלחמה ומתוך התקווה שטיפחתי שאוכל להצטרף אליה בתוך זמן קצר . אלא שפגשתי בה שנית רק 23 שנים לאחר מכן . . . לאחר חורף קר למדי והתאחרות האביב הגיעה ראשית חודש מאי 1940 . אני זוכר היטב את רעש המטוסים שטסו מעל בריסל בשחר של 10 במאי, את צופרי מטוסי השטוּקה ( Stuka ) הגרמניים שייללו במלוא העוצמה כדי לזרוע בהלה באוכלוסייה ובתוך כך פיזרו עלונים הקוראים לחיילים לחדול מהלחימה . הניטרליות של בלגיה, כמו הניטרליות של הולנד, חדלה מלהתקיים . אז נשאלה השאלה : מה לעשות עכשיו ? אשר לי, חשבתי שמוטב שאמשיך ללכת לעבודה ואחכה להנחיות מהמנהל שלי . נשבה רוח קרה באותו הבוקר, לכן לבשתי מעיל רוח בעל ברדס בצבע ירוק- אפור ויצאתי רכוב על אופני ...
אל הספר