תנועת הנוער הציוני

"החוט לא נפרם ! " 98 נלאה בין הסניפים שהיו פזורים ברחבי צרפת והיה הרוח החיה של התנועה . לויט ייצג את האגף הציוני של הצופים היהודים ובעבר כיהן בתור הנציב האזורי שלהם בעיר מץ ( Metz ) . לאחר ששהה בארץ הקודש הוא חזר לצרפת כשליח של הליגה למען ארץ-ישראל העובדת כדי להפיץ את הציונות בקרב הנוער . לאונס ברנהיים נבחר לנשיא הכבוד של תנועת הנוער הציוני, ואילו דיקה יפרויקין ( Jefroykin ) , נציג הג'וינט בצרפת, היה נשיאה בפועל . הוועידה בחרה גם מועצה חינוכית ויאשה רוטנברג השתתף בה, אך כיוון שהיה נתון בסכנת מעצר בעת המצודים של אוגוסט 1942 באזור דרום, נאלץ לברוח כדי להציל את עצמו ואת משפחתו . יאשה, אשתו אטקה, בנם מישל ועוד כמה חברים מהמועצה החינוכית הצליחו לחצות בחשאי את הגבול לשווייץ . על אותה מועצה הוטל לפקח על הפעילות החינוכית והתרבותית של התנועה, על הפרסומים, על התיעוד ועל הפצתן של תוכניות הלימוד, כמו גם על ניהול חוות ההכשרה . ואולם למעשה נפלו המטלות האלה בעיקר על כתפיו של סימון לויט . הוא גיבש מערכת חינוך בכל עיר ועיר שהייתה חייבת להתפתח בשני מישורים — מעגל רחב ומעגל מצומצם — ולכלול שיעורים ביהדות...  אל הספר