"החוט לא נפרם ! " 94 56 ושר הפנים . היא גם הייתה העיר שבה יישםלתפקיד ראש המיליציה המושל מרסל ריבּייר ( Ribière ) , שהיה משרתו הנאמן של המרשל פטן, את כל צווי החקיקה האנטי-יהודית שפרסם משטר וישי כלשונם . אף-על-פי-כן, קלט מחוז האלפים התיכוניים ב- 1941 עד 15,000 יהודים שנמלטו אליו מכל רחבי אירופה, מהם 8,000 בניס עצמה . המוניטין הזה של "ארץ מובטחת" התחזק בעיקר החל מנובמבר ,1942 לאחר פלישת הצבא הגרמני לאזור דרום, עם העברתם של שמונת המחוזות של דרום-מזרח צרפת לשליטתם הישירה של האיטלקים . הכיבוש בידי צבא איטליה והסובלנות היחסית שגילו שליטי האזור החדשים כלפי היהודים משכו זרם נוסף של פליטים . האוכלוסייה היהודית במחוז האלפים התיכוניים מנתה באותה עת 25,000 נפש . מנובמבר 1942 ועד ספטמבר 1943 נעשתה בירתו של חוף התכלת ל"ישראל החדשה" ורובע דובושאז' ( Dubouchage ) בפרט ל"ארץ-ישראל 57 בזעיר אנפין" . בית הכנסת הגדול של ניס שכן בשדרות דובושאז' מס' 36 והפליטים מצאו בו את "ועד דובושאז' ", החב את שמו למיקומו, כמו במקרה של ועד אמלו בפריז . הוועד לעזרה הדדית של דובושאז' פעל במסגרתו של ועד הסיוע לפליטים ( Comité...
אל הספר