"החוט לא נפרם ! " 86 שבועיים לאחר הגעתם כתבה לאה לסוזט לוין-מאירקיי ( - Lévine Mayerkey ) , ידידתה שנשארה בפריז, שהם מצאו את המכרים הוותיקים שלהם והשתכנו באחוזתם יחד עם משפחת ולדן והוריה של רבקה ; בני רוזנבלום, ז'קלין, ביבי ובנם מור, שהמשיך בדרכו למרסיי, ושם הוא נרשם לבית הספר להנדסה . בני הזוג ויינטראוב התחילו לעבוד מיד ועד מהרה היו עמוסים לעייפה . לאה נוכחה לדעת ש"התנאים קשים למדי אך אנו מייחלים 43 היא טיפלה במטבח ואילו ז'אק עמל מבוקר עד ערב : הוא תמיד לשיפור" . היה צריך "לחלוב פרות, לחתוך בולי עץ, לחרוש, לעבוד עם פרים, ואלף עבודות אחרות, אך [ . . . ] אני מקווה שזה לא יימשך" . כעבור שבועיים היא שלחה לסוזט גלויה נוספת וציינה בה שהם מחפשים עבודה ודירה בעיר . הם לא רצו להישאר אצל הוולדנים, שכן "קודם כל, זו חווה פרטית של 44 בנימשפחתו של מור ואנחנו לא רוצים להיות הפועלים שלהם כאן" . הזוג חשבו שיוכלו להקים חוות הכשרה בפרסיניאק, אך עד מהרה התברר שהתנאים אינם מאפשרים זאת . בתחילת אותו חודש נובמבר נעשה קריר ועבודות השדה היו קרובות לסיומן, אך כפי שלאה שוב כתבה לסוזט, "אם את חושבת שעם בוא החורף...
אל הספר