220 להציל את הילד הזה" . והוא רוקן את השק שלו מכל תכולתו, דחף לתוכו את הילד והחביא אותו במקום כלשהו . הוא קורא על פשעי הגרמנים, קורא על מעשי אכזריות של פולנים, קורא על כמרים קתולים שמזמינים גרמנים לארוחת צהריים מיד אחרי שאנשי הגסטפו רצחו ילדים יהודים בכפר . הוא קורא על מעשים חייתיים של אנשי המשטרה היהודית בגטאות ועל סייענים יהודים במחנות הריכוז . הוא קורא על גיבורים . "אין כללים", אומר וקסלר-וַשקינֶל, "אין כללים" . בערב הוא לומד עברית — הוא כבר מדבר לגמרי לא רע, מבין הרבה . בשבתות הוא נפגש עם מכרים, הולך לבית הכנסת . פעמיים בשבוע, בימי חמישי וראשון, הוא הופך את שולחנו למזבח ומקיים את האֶאוּכריסטיָה . לבדו . "תמיד קיימתי מיסה פעמיים בשבוע, ביום הסעודה האחרונה וביום התחייה . שום דבר לא השתנה" . לפעמים הוא יוצא להליכה . אחרי שהוקרן בטלוויזיה סרט עליו וסיפורו נסקר בעיתונות, קורה שעוברי אורח מברכים אותו לשלום, שאנשים עוצרים אותו ברחוב : "יעקב, אנחנו איתך ! " הם אומרים . והוא מתהלך ברחובות רחביה והוא שבע רצון . "עכשיו טוב לי בישראל" . לעיתים עוברים ברחוב אנשים בגילו ומבוגרים ממנו . בישראל תו...
אל הספר