פרק שלושה־עשר: ילדי השואה שגדלו כפולנים

210 למצלמה . אמרתי להם : "לא, אי-אפשר ככה ! " והם : "לך קל לדבר 109 כי שם המשפחה שלך פיצוֹבסקי ( Ficowski ) , בך איש לא ייגע" . זה ודאי לא נכון, ודאי איש לא היה עושה להם כל רע, אבל תמיד ידעתי שיש לי גיבוי מבעלי, שלא ייתן לאיש לפגוע בי . לרובם לא היה מישהו כזה . * * * אֶלז'בּיֶטָה פיצוֹבסקָה : ההורים שלי נרצחו כי היו יהודים . אבל אני לא יהודייה . התראיינתי למגזין Wysokie Obcasy ואמרתי שאני לא יהודייה . האנשים מהארגון הזדעקו : "איך יכולת לומר דברים כאלה ? איך יכולת להגיד שאת לא יהודייה, את, שהיית יושבת ראש האגודה ? ! " אבל זו האמת — אולי יכולתי להיות יהודייה, אבל אין לי כלים להיות כזו . אני לא יודעת להתעמק בזה, אני לא לומדת, זה לא מעניין אותי . נולדתי בפולין, גדלתי בפולין בקרב פולנים וקתולים, הוטבלתי לנצרות, הייתי בטקס האֶאוּכריסטיָה, היו לי חיים כמו של כל אדם פולני קתולי ממוצע . אני אוהבת את ישראל, אבל לעולם לא הייתי רוצה לגור שם . הדבר שמצא חן בעיני יותר מכל בירושלים הוא מאה שערים, השכונה החרדית . אני מסוגלת להתהלך שם שעות, לצפות בעולם הזה שהשתמר כמו בפחית, ואני מדמיינת שאלו החיים שיוע...  אל הספר
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה