220 רות גולן המודרניסטית . על תערוכתו של גבע נאמר בין השאר : גבע עורך כאן לולאה מושגית בעבודתו, ועובר מציור יפה ובורגני של כאפיות ומרצפות, שאפשרו כעין חרך הצצה למציאות קרובה ונעלמת כאחת, לציור אוונגארדי הדן בעיוורון באורח ישיר . . . אם היה נדמה למבקרים אחדים שציבי גבע מסמל בארץ את הציור הבורח מהקשר של שיח אינטלקטואלי עכשווי, הרי כאן הוא מנסה להפוך את הקערה על פיה בתערוכה סביבתית ומושגית טהורה . . . השאלה היא אם תפנית מוצלחת זו אכן יכולה להציל את גבע מהשינויים המהירים ברוח הזמן שהוא נאלץ להודות בקיומם . . . 207 עוד נאמר עליה : גבע קורא תגר על מעשה הציור הממושמע והטרחני . . . גבע מגמד בכך לא רק את מעשה האמנות, אלא גם את מעמדו של האמן בקהילה, האמן שנראה היום כסייסמוגרף פאסיבי יותר מאשר כאוונגרדיסט המעצב את טעם הקהילה שהוא חי בה . . . 208 בחרתי לדון בשתי תערוכות אלה משום שאני סבורה כי הן מעמידות בסימן שאלה, ואולי אפילו הופכות על פיו את מושג הייצוג הריאליסטי באמנות ואת ההבדל בינו לבין הייצוג המופשט, כל זאת לעומת הביקורת המנסה להתייחס לציור בקטגוריות של עכשווי לעומת לא – עכשווי, ציורי לעומת ...
אל הספר