170 רות גולן פסעת, במקום שעמדת כבר אינך, ובמקום שלא עמדת כבר ישנך . וגם זה מוזר . הכול עטוף בערפל . עוד פסיעה . עכשיו זו כבר הליכה . אני איש, ועשיתי שתי פסיעות, ובכן - הנני איש הולך . זה ששנתו נודדת, והמציץ עליי במקרה מבין פסי איזה תריס מוגף, אומר בלבו ; "הנה איש הולך . מעניין לאן" . אכן, תוהים עליי לרגע בעולם . ההולכים בחושך הנה כל התורה על רגל אחת או על שתיים : הממשי, המשמעות הסמלית הנוצרת בדיעבד על ידי האחר, והפנטזמה שבמזוודה . חנוך לוין הוא, לדעתי ( ולא רק לדעתי ) , יוצר העומד בשורה אחת עם ג'ויס, בורחס וסמואל בקט . אין זאת אלא שהפסיכואנליזה יכולה ללמוד משהו עמוק מאוד מחנוך לוין, בעיקר היא יכולה ללמוד להיזהר מאותו משהו עמוק שיכול להוביל לחיסולה, וזאת לאו דווקא מהצד המתנגד לה ( התנגדויות הן חלק אינטגרלי מהכלי הטיפולי הפסיכואנליטי ) או מההתנגדות והזעזוע מממצאיה ( מה שרווח בעיקר בתקופות קודמות ) , אלא דווקא מהצד המקבל של 162 זהו הפסיכואנליזה, שאותו כינה פרויד "פסיכואנליזה 'פרועה'" . הצד המתלהב או המתענג עליה, המוביל אותה עד אבסורדום, ממש כפי שעושה לוין בווירטואוזיות . הנוירוטי אומר : ל...
אל הספר