144 רות גולן נפשי מטביעה, טביעה בכוח העצום של היקסמות ומשיכה שיש בתוך השמש השחורה הזאת או בלב המאפלייה או בלב האלים האפלים, כפי שמכנה אותם ז'אק לאקאן בשיעור המסיים את 138 הסמינר ה – XI ארבעת מושגי היסוד של הפסיכואנליזה . עבורי זו עבודה פסיכואנליטית מובהקת הן בדרך החשיבה והן באופי המפגש עם הממשי הטראומטי, בדרך שבה עבודה זו נוגעת בלב הממשי, אותו מקום בלתי אפשרי ובלתי נסבל - מקום אקסטימי ( extimité ) - פנימי וחיצוני בו – זמנית . על מנת להדגים את דבריי, ברצוני לשתף אתכם באחת התוצאות האישיות שהייתה לעבודה זו עבורי, תוצאה שאני רואה בה מעין טקס מעבר, או במילים אחרות, עדות . כאשר התחלתי את האנליזה הלאקאניאנית שלי עם אנליטיקאית לא יהודייה בפריז, רציתי להסביר לה את הרקע הסמלי שלתוכו גדלתי . לפיכך אמרתי לה, די בגאווה, ש"אני צברית מדור שני", מכיוון שגם אבי נולד בישראל . במדינת המהגרים של פעם זה נחשב סמל סטטוס . תמיד הייתי בטוחה שהקשר שלי לשואה עקיף בלבד ונובע מהיותי יהודייה . לאחר שנה בערך, כשהתחלתי לעבוד על הנושא בקבוצה, התחלתי בפעם הראשונה בחיי לשאול שאלות על משפחתי - לא משפחתי הקרובה, אלא משפחו...
אל הספר