פרק עשרים וארבעה : פילוג ותוצאותיו | 389 3 היו שם נאומים תקיפים . בן-גוריון תקף שוב את אשכול, מנה את פגעי מ- 3,000 איש . האיחוד בין מפא״י ל״אחדות העבודה״, התקיף את המערך על שוויתר על שינוי שיטת אך היה ברור הבחירות, וכמובן, תקף בשצף קצף את ראש הממשלה בנושא ״הפרשה״ . גם לפרס כי הכנס חסר תכלית . נאומים . . . מילים . . . לא יותר מכך . הכנס זכה להדים רבים בדעת הקהל, אז מה ? בעיקר נוכח העובדה שפרס מנע בגופו העלאת הצעת החלטה הקוראת לחברי הכינוס לפרוש לאלתר ממפא״י ולהקים מפלגה אלטרנטיבית 5 לדידו, פילוג הוא הדבר האחרון שיש לקדם . בראשות בן-גוריון . אך בפועל אשכול הוא שדחק בבן-גוריון ובתומכיו לעשות את הצעד הדרמטי . אומנם הוא לא רצה שיחשדו בו כאילו הוא יזם את הפילוג, לכן ניסה, כביכול, להידבר עם ראשי הצעירים . לפרס, שאשכול היה מודע ללבטיו ואף ניסה לדבר על ליבו כדי שירכך את הזקן, היה ברור כי ראש הממשלה אינו מתכוון לוותר במאומה, וכי צעדו לא נועד אלא לצבור נקודות חיוביות בדעת הקהל . פרס אף ארגן פגישה בין אשכול לראשי המיעוט . ראש הממשלה הזמינם לביתו . אך גם בפגישה שהתקיימה ביום שישי, 2 במאי 965 , שבו ...
אל הספר