פרק עשרים ושניים : ״הפרשה״, חלק שלישי | 365 מתוך שיחותיו עם העיתונאי, היה לו ברור שאשמת ״עסק הביש״ תוטל על כתפי לבון, וחשוב יותר מבחינת בן-גוריון בשעה ההיא, שהוא יקבע בו קטגורית ש״ועדת השבעה״ לא עשתה בשעתו את מלאכתה נאמנה . לפרס לא היה ספק, שמבחינת בן-גוריון, זה יהיה הרגע הנכון לפתוח מחדש את הפרשה באמצעות תביעתו להקמת ועדת חקירה משפטית שתרד לשורשי העניין . מניעיו של הזקן לא השתנו . הוא ראה עצמו פגוע מעדותו של לבון ב״ועדת החוץ והביטחון״ שגלגל חלק מהאשמה, במרומז, לפתחו . חמורות יותר לטעמו היו מסקנות ועדת השבעה שמצאו את לבון זכאי . לכן היה פרס משוכנע כי בן-גוריון לא יחכה אפילו רגע אחד לאחר שיושלם כתב היד של אשד . ואז שאל עצמו, אם יצטרף ברגע זה לזקן ועל ידי זאת יסכן עצמו, כי הוא עלול לשרוף עצמו לגמרי בעיני אשכול . לכן החליט לחכות . לראות מה ילד יום, אף שהיה משוכנע שבן-גוריון לא ינוח ולא יישן עד שאשמת לבון תצא לאור . ואכן, בתום עבודתו של אשד החל הזקן לפעול בכמה כיוונים : הוא דיבר ארוכות והתכתב בנושא עם אישים פוליטים, אינטלקטואלים 6 ניהל התכתבות ענפה עם גדעון האוזנר, היועץ המשפטי ואחרים שהגי...
אל הספר