לשוויון . וזהו הפרינציפיון הצודק ביותר . אין בטבע שוויון . האנשים אינם שווים זה לזה, לא בכוחם הגופני ולא ביכולתם הרוחנית . . . אין להשכיב את כל האנשים במיטת סדום . והקיבוץ . . . מיוסד . . . על שותפות, על מכסימום של שותפות בחיים הכלכליים והחברתיים . 3 מכאן ואילך מרחיב בן גוריון את הדיבור בשני טיעונים אלה : איקיום השוויון בטבע ובחברה האנושית, וחשיבותה של השותפות הן לחברה הקיבוצית והן לאנושות כולה . הוא אינו מצטמצם לתחום הקיבוצי בלבד . שותפות אינה עיקרון כלאנושי עליון כלכלי, חברתי, לאומי, ביןלאומי; זהר עיקרון קוסמי המקיף עולם ומלואו . . . ] ב [ שותפות הקוסמית האינסופית אין בה כיליון וחידלון, אלא התחדשות מתמדת ורננתינצח . . . האדם . . . הוא חלק מהסביבה, והיא בתוכו . הוא סופג את סביבתו וספוג בתוכה, והסביבה כוללת הטבע והאנשים, ולא רק האנשים החיים בזמנם, אלא ] אלה [ שחיו בעבר ופעולתם ומחשבתם מוסיפה לתת אותותיה בחברה האנושית וגם בטבע שמחוץ לבניאדם . . . אין האדם בודד, נפרד ונבדל משאר בניהאדם ומהטבע כולו . ] הוא נמצא [ בתוך היש הגדול ורביהגילויים השופע סודות ותעלומות, והאדם מחפש פתרונות,...
אל הספר