חיים ברקאי: בין ביזור לריכוז

הכלכלית ) ויש להבחין בין התשת < ת הכלכלית והפענסית ( , לחילוצה של המערכת מהמבוך שנקלעה אליו ? וכאן אנחנו מגיעים בדיוק לבעיית הסמכות של התנועה על היחידות שלה . אפשר גם לומר זאת כך : אילו התנועה הייתה מתפקדת כהלכה, כתנועה, היה מרכז התנועה מתפקד כמנגנון כלכלי, שדרכו עובר חלק ניכר מהמשאבים המופקים ביחידות השונות ) הקיבוצים, המפעלים הכלכליים התנועתיים ( . אפשר לבטא זאת בבהירות במונחים של מערכת המסים התנועתית, ואני מדבר על רמת המיסוי של הקיבוצים ביחס למה שהם מייצרים . מעניין אותי מה גודלם של המשאבים היכולים להיות מוזרמים דרך המערכת המרכזית של התנועה הקיבוצית, כי ברור, שככל שאחוז המשאבים גדול יותר, כוחה הפיננסי של התנועה גם הוא הולך וגדל . וכוח פיננסי גדול של התנועה, משמעות הדבר שהתנועה יכולה להחליט על העדיפויות שלה ­ איך וכיצד להקצות את המשאבים האלה, למשל, במקרה הספציפי הזה, שאני מתייחס אליו ) אני יודע כמובן שנעשה מאמץ והוטל מיסוי, בעיקר, כנראה, בצורה של מילווה זמני ( . מה כוחו, מה משקלו הכלכלי של המרכז במערכת ? אם המערכת מקבלת, נניח, 30 $ מהמשאבים, היא תוכל יותר להחליט על פי שיקולים תנועתיי...  אל הספר