הדדית בין הקיבוצים, וידענו שתוקפה בא לה מהערבות הלאומית העומדת מאחוריה, והניסיון היה, שאם המערכת הקיבוצית נקלעת לקשיים הייתה המערכת הלאומית נותנת את התמיכה ואת הכיסוי . הבנקים פעלו בצורה הטבעית . ביותר היו להם הערכות והסתכלויות כלליות, והם העבירו את האשראי במידה רבה מתוך הסכמים ארציים וחילקו אותו ישר, אם לתנועות, לקרנות, ואם לקיבוצים, לפי כללים מוסכמים . כך שלא היו צריכים לבדוק ואף לא בדקו את התכניות של כל משק ומשק . בזה יש ביקורת על הבנקים, ואומר מייד שכל בנק שלא היה מתנהג בצורה מאת היה יוצא מהמשחק . כי אם יש ערבות מדינה וערבות כוללת ומערכת כוללת מאחורי הנושא הזה לא יכול להיות שבנק יבוא לקיבוץ ויגיד לו : התכנית שלך לא נראית לי, כי אז ילך הקיבוץ לבנק אחר ויעבוד איתו . אפשר היה לעשות כך רק חלקית, כי בכל הבנקים היו הצוותים שעסקו בנושא זח קטנים ביותר, והיה יעיל לנהל את האשראי הגדול הזה בצורה חלקית . היפוך התמונה איננו קל לבנקים . לא קל לבנק לשבת עם כל משק ומשק ולבדוק את התכנית שלו, ועל הפקיד לחתום בסופו של דבר את שמו על התכנית, ואם היא לא עובדת אחר כך ויש בעיות בגבייה יבואו אליו בטע...
אל הספר