הארץישראלי לסדר היום של אותו כינוס . למעשה, ההסתדרות הציונית ) לא פועלי ציון ( הסכימה, מתוך רצון לשמור על שלמות אותו כינוס, לנסח סעיף בלשון כגון זאת : זכויות לאומיות ליהודים בגרמניה, בפלסטינה ובארצות אחרות . והיה ויכוח : פלסטינה לא תעמוד בראש ? ואמנם, קלויזנר כתב באותו זמן שזאת בושה וחרפה, אבל זאת הייתה התפיסה שאמרה : אם הכל רוצים ללכת < חד, אזי צריך לוותר על דברים מסוימים, כי לכינוס היהודי הכללרוסי יש משמעות רק אם הוא מייצג את כל היהדות הרוסית . ולכן יש לי את הרושם, שהיה לבורוכוב איזשהו נתק מתחושת המציאות הרוסית כמו שהיא, אולי משום שעבר זמן קצר מדי מאז שב לרוסיה . זוהי התמונה המתבררת . עוד נושא שמתתיהו מינץ מזכיר אותו, הוא עניין המומרים, או בלשון ימינו מיהו יהודי . למעשה, הבעיה הייתה : האם למומרים יש זכות להצביע; עניין נוסף היה עניין הקהילה היהודית . בורוכוב הסכים לקהילה דתית או שהדת תהיה חלק מפעילות הקהילה . זה היה נושא לוויכוח לגיטימי . אגב, בוועידה השביעית של הסתדרות ציוני רוסיה, במאי ,1917 הופיע יצחק גרינבוים עם תזה שלו, שהדת לא תיכלל בפעולות הקהילה, אלא שתהיה התארגנות נפרדת ש...
אל הספר