משנת ר׳ דוד הכוכבי 08 מצוה זו . . . שילמוד אותה וילמדנה לאחרים, . . . וכל שאינו מלמדה חוטא לנפשו . . . והרי הוא בכלל ׳כי דְבַר ה׳ בָּזָה׳ ( במ׳ טו, לא ) ״ ( מצוה, עמ׳ נז ) . המלמד לאחרים מועיל לעצמו וגם לחברה כולה . הוא מועיל בכך לעצמו, מפני שאדם שצריך ללמד את מה שהוא לומד עליו לדעת היטב את מה שירצה ללמד, שכן עליו להיות מוכן גם לשאלותיהם של אחרים . מה גם שתוך כדי לימוד, עצם השיח עם האחר גורם למלמד ללבן את הדברים טוב יותר, וכדברי ר׳ חנינא בתענית ז ע״א, ״הרבה למדתי מרבותי ומחברי, ומתלמידי יותר מכלם״ . יותר מכך, הוא מועיל לחברה כולה, שהרי הוא מדריך אנשים אחרים להגיע לדרך הנכונה . כך שחוץ מהעובדה שהוא מציל את נפשם, הוא מסייע בידו של ה׳ להנחיל את תורתו לכולם, ״אחר שה׳ נְתָנהּלו [ את התורה ] , להועילנו בה, נשתדל להיטיב לאחרים כאשר השגנו ממנו״ ( מצוה, שם ) . בכך יש גם הכרת הטוב לה׳, שסייע בידו להגיע לדרך הנכונה . כמובן שהעדיפות הראשונה בלימוד אחרים היא ללמד את המעגל הקרוב ביותר שלו, והם בניו . האב חייב ללמד את בנו בשני תחומים : מבחינה אינטלקטואלית עליו ללמדו אמיתות נכונות, אולם גם מבחינה פרקט...
אל הספר