משנת ר׳ דוד הכוכבי 04 התורה בענין האבלות אלא יום ראשון כי די בזה, ולא עמסה עלינו תורתנו השלמה דבר שיִוָלד ממנו צער לגוף״ ( מצוה, עמ׳ קפט ) , אלא שראו חכמים שהציבור דורש יותר מזה, וכבר בתקופת המדבר ראינו שהתאבלו על גדולי הדור יותר מיום אחד, כמו למשל שכל עם ישראל התאבלו על אהרן במשך שלושים יום ( במ׳ כ, כט ) , וכך גם התאבל העם על מות משה ( דב׳ לד, ח ) . בעקבות כך נענו חכמים לדרישתם של הציבור ויצרו 8 מסגרת המתאימה לכולם, ולכך ישנה גם חלוקה ברמת האבלות בין הימים ( שם ) . דוגמה נוספת היא מצוות אכילת מצה, שעל פי הסתירה בין הפסוקים למדו חז״ל שחיוב אכילתה הוא רק יום אחד ולא שבעה ימים ( פסחים קכ ע״ב ) . את הטעם לכך הסביר ר׳ דוד : ״וידוע הוא שאכילת מצה ימים רצופים יזיק הזק רב לרוב הטבעים״ ( מצוה, עמ׳ ריח ) , מה שאין כן באי אכילת חמץ, כיוון שניתן לאכול דברים אחרים מבלי לפגוע בגוף, ולכן איסור אכילת חמץ הוא שבעה ימים . בטעם זה השתמש גם כדי להסביר את היתר התורה לבשל אוכל בימים טובים, דבר שהתורה אסרה לעשות בשבת, כיוון שייתכן שיצא יום טוב לפני או אחרי השבת, כך שיכול להיווצר מצב שבו לא יוכלו לבשל במשך י...
אל הספר