חלק ג, פרק שני : טעמים סוציולוגיים למצוות 8 הדין רק מה שיביאהו תאוָתו, ואולי כאשר יחייבהו הדיין ויוציאהו מכוָנתו, יקללהו״ ( שם, עמ׳ תמה ) . ב . מ ינוי דייני ם מובן שחובה על מנהיגי החברה למנות את הדיינים הראויים לכך ביותר, לא רק מבחינה כדי להימנע מחיכוך מיותר עם מקצועית אלא גם מי שהם בעלי רגישות חברתית, המתדיינים . מהו הכלל הראשוני שחל על ממני הדיינים ? באזהרה ד, שבה עסק ר׳ דוד בעקבות רמב״ם באיסור עשיית צורות לעבודה זרה, סיים את ביאור המצווה בפסוק ״לא תעשון אִתי אלֹהי כסף״ ( שמ׳ כ, כ ) . בסנהדרין ז ע״ב סמכו על פסוק זה את איסור מינוי הדיינים שאינם ראויים . מהו הדמיון בין מינוי הדיינים לבין איסור עבודה זרה דווקא בתיאור ״אלֹהי כסף״ ? דמיון ראשון הוא ״מצד התועלת הדמיוני שיחשבו שימצא בהן״ ( שם, עמ׳ שא ) . מי אשר ממנים דיינים שאינם ראויים חושבים שתצא להם מכך תועלת אישית, כמו שחושבים עובדי הצורות . הם נותנים כוח למי שבאמת אין בו כוח, מתוך ציפייה לכך שכשיזדקקו לעזרה, אותם מקבלי הכוח הפיקטיביים יוכלו לעזור להם . שנית, בשני המקרים ישנה מלחמה בה׳ . בעבודה זרה הדבר ברור, אך גם במשפט, שהרי ה׳ השתית ...
אל הספר