משנת ר׳ דוד הכוכבי 76 4 את טעמה של הלכה זו ביאר רמב״ם מבחינה פסיכולוגית ( מו״נ, ח״ג, מ, עמ׳ שסו ) : כשלאדם יש צער רב, כמו לגואל הדם, וכל רצונו הוא לנקום את מות קרובו, אין הוא נרגע עד למותו של הכוהן הגדול . מותו של הכוהן הגדול גורם לצער גדול לכל העם, מפני שכולם אוהבים אותו, כך שמותו משכיח את הכעס הפרטי שיש בעם, כולל את כעסו הרב של גואל הדם . הסבר נוסף מביא ר׳ דוד על ידי ״אחד מבעלי העיון״ ( מצוה, עמ׳ רלה ) , שטוען שמוטלת על הכוהן הגדול אחריות מנהיגותית-דתית למה שמתרחש בעם . תפקידו הוא לכפר על השגגות, הן על שגגות שנעשו במקדש הן על שגגות שנעשו בעם . מסיבה זו ההורג בשגגה גולה למקומו של הכוהן הגדול ששומר עליו, והוא הופך להיות אסיר 5 שלו . ברגע שמת הכוהן הגדול, אסיריו משתחררים . אולם ר׳ דוד מתקשה בהסבר זה, למשל במקרה שבו נגמר דינו של הרוצח לִגלוֹת, אך כרגע אין כוהן גדול, שכן לא מינו חדש אחַר שהאחרון נפטר . דינו הוא שהרוצח אינו יוצא משם לעולם . על כך תמה ר׳ דוד, מדוע הוא אינו יוצא משם לעולם, שיצא במיתת הכוהן שנכנס לאחר שנגמר משפטו ? גם הסברו של רמב״ם קשה, מדוע אם מת הכוהן הגדול ומינו אחר תחתיו...
אל הספר