משנת ר׳ דוד הכוכבי 60 ועם האמונה בהשגחה ובשאר ענינים יתעורר האדם לחקור ולדעת אמתת המציאות, אשר עם זה ישיג המחדש והמשגיח . התפילה הראויה היא במקום המקדש, שבו אדם חוֹוה את היותו קרוב לאל בצורה המוחשית ביותר . אך גם מי שלא נמצא קרוב פיזית למקום המקדש, אם הוא מייחד מקום קבוע לתפילתו, וכיווּן התפילה שלו הוא נוכח המקדש, ״יתעוררו ישראל בכל מקומות מושבותיהם במכוון במקדש להשיג מציאות ה׳, ויהיה ה׳ שוכן עמהם תמיד״ ( שם, עמ׳ ק ) . בסעיף זה נבחן מהו מקומו של בית המקדש במשנתו של ר׳ דוד ב״ספר הבתים״ מתוך השוואה בין משנתו ההגותית, שבאה לידי ביטוי ב״ספר מצוה״, לפסיקתו ההלכתית ב״ספר הבתים״, ונוכיח ששני הייעודים שייעד ר׳ דוד למקדש באים לידי ביטוי בצורה ברורה בפסיקתו ההלכתית . א . תפקיד המקדש כדי שנוכל לראות את הייחוד בתפיסתו של ר׳ דוד נשווה את לשונו ללשונו של רמב״ם . מתוך השוואה זו נוכל להבין את הצלחתו של ר׳ דוד להסתפק ב״שינויים קלים״ בלבד מדברי רמב״ם ובאמצעותם להביא לידי ביטוי את גישתו ההגותית . בהלכות מלכים, א, א, כתב רמב״ם : ״שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך . . . ולהכרית זרעו של ע...
אל הספר