חלק ב, פרק ראשון : מפילוסופיה להלכה 9 7 מלבד שדעתן שנאמר בתלמוד וכך פסק גם רמב״ם, נשים וקטנים אין דעתן שלמה, אינה שלמה היא גם קלה . לכן כתבה התורה בלשון נקבה ״׳מכשפה לא תחַיֶה׳ ( שמ׳ כב, 8 למרות שדין זה נוהג גם בזכרים . על האדם יז ) – כי לקלות דעתן יאמינו לכל דבר״, נוצרת החובה כל בוקר לברך ״ברוך שלא עשני אישה״, כיוון שהמצוות נוהגות באיש כדי שיוכל להגיע לשלמות אינטלקטואלית, והברכה היא כדי ״לעורר את עצמו שהוא נברא להיות משכיל דורש ה׳, ובמצוותיו חפץ מאוד״ ( מצוה, עמ׳ צא ) . אם כי כשהנשים בכל זאת מקיימות מצוות, הן עושות זאת על הצד הטוב ביותר, גם במצוות הגורמות להפסד ממוני ( שכידוע לא היה להן בשפע ) . למשל כשהאיש פודה את המעשר השני שלו כדי להעלותו לבית המקדש הוא מוסיף חומש, אולם אם האישה פודה את המעשר 9 השני שלה היא אינה מוסיפה חומש . ר׳ דוד מטעים הלכה זו בשני טעמים : ראשית, ״האישה מדקדקת בעניינים אלו״, ומכיוון שתפדה את המעשר כיאות אין צורך ״להענישה״ בתוספת חומש ; שנית, אם היא לא תדע איך לפדות, היא לא תתעצל או תחשוש לכספה אלא תלך לשאול מומחים בדבר, ומכיוון ״שאין אדם חוטא ולא לו״, הם יאמרו ל...
אל הספר