חלק א, פרק שמיני : תורות הגמול והגאולה 01 לדברי ר׳ דוד, התגובות הרצויות מהעם היו צריכות להיות ההכרה בנצחיות עם ישראל – הקב״ה לא יְכלה את עמו לעולם, ״כי כמו שאי אפשר השתנות השם יתברך, כן אי אפשר כליון עמנו״ . לאחר שגיבה את טענתו בפסוקים רבים סיים : ״ותורתנו הקדושה אשר אנחנו מחזיקים היא אות ברית בינינו ובינו, והיא האות האמתי להיותנו קיימים לעד״ ( שם ) . תגובה אחרת היא ההכרה באהבת האל אותנו – היסורים שבאים עלינו הם מכוח השגחת האל עלינו, ומטרתם למרק את העוונות : ״ואז נזכה לכל הטובות שיעדו הנביאים . וכל אשר יתחזקו הצרות ושפלותנו ירבה, יהיה זה אות לקרוב גאולתנו״ ( שם ) . אולם לא כולם הגיבו כך, בייחוד לא פשוטי העם . תגובותיהם למאורעות התבטאו בהתרופפות אמונתם בביאת הגואל, ו״פריצי העם״ הפכו את האמונה מגואל אנושי לאמונה בגואל שהתאחד עם האל, והראיה שלהם היא מדברי חכמינו : ״אמרו רבותנו ׳הנה ישכיל עבדי ירום ונשא׳ ( יש׳ נב, יג ) , ׳ירום׳ – מאברהם, ׳ונשא׳ – ממשה, ׳וגבה׳ 41 הקושי בדברי ( שם ) – ממלאכי השרת״ ( תנחומא [ בובר ] , ב, תולדות, כ [ ע ע״א ] ) . חכמים הוא שמצד אחד הוא נקרא עבדו של ה׳, תואר המו...
אל הספר