חלק א, פרק שמיני : תורות הגמול והגאולה 193 תבע לחנך, היא הגישה השכלתנית, כפי שכתב בעמ׳ ו / 9א . אולם לבל נחשוב שאין כל דרך אחרת ליהנות מזיו השכינה ומחיי העולם הבא הוא פתח את דבריו במילים ״למען אמונתנו בה נאמין קהל המאמינים״, תוך שהוא כולל גם את עצמו בתוך אותם המאמינים . כך שבסופו של דבר, את העדפתו לשיטה השכלתנית צמצם ר׳ דוד לשתי המעלות הראשונות שמנה שם ; על פי החלוקה הראשונה מעלתו של המשכיל היא בתחום הפסיכולוגי, ועל פי החלוקה השנייה מעלתו היא בתחום הדתי-אינטלקטואלי : ״רואה אולם כשהוא דן לפי פני המלך תמיד״ . בשתיהן ניכרת מעלת המשכיל בעולם הזה . ״המעלה השלישית״ במתן שכרם של עובדי ה׳ לעולם הבא, כתב : ״ושניהם יהיו במעלה שוה לאחריתם, ר״ל, בטובות עולם הנפשות״, וכל יתרונו של המשכיל, לפי חלוקה זו, יצטמצם רק לעולם הזה, בתחום החברתי ״ינצל מפח האויבים״ ( שם, עמ׳ ה / 8א ) . כך תיאר ר׳ דוד בתחילת ספרו את הגישות השונות . אולם בעמוד החמישי, שעיקר עיסוקו הוא העולם הבא, והדגש הוא על השכר בעולם הבא שאליו יש להגיע בדרך המיטבית כפי שחינך לאורך כל ספרו, הרי שהגישה היחידה המוצגת בדיונו באופן ברור היא רק הגי...
אל הספר