חלק א, פרק שביעי : תורה מן השמים 163 ז ) , ולכל מה שיצרך אלינו, אליו נוחילה״ ( אמונה, עמ׳ קמג / 311ב ) . כך כתב גם בהסבר תפילת ״אמת ויציב״ אחר קריאת שמע של שחרית, שדנה בחיזוק אמונת ההשגחה הישירה של האל עלינו, ובאמונה במופתים : ״ר״ל שאליו נוחילה ונתפלל תמיד לבקש ממנו טרפנו ומה שצריך לנו, ולא נייחס לזה שום כח אל האמצעיים״ ( מצוה, עמ׳ סב, פד ) . מטרתה של תפילה זו היא הנעלה ביותר, ומלבד ההרחקה של האפשרות להתפלל אל משרתיו של הבורא, מטרתה היא פילוסופית להוציא מהכוח אל הפועל את הדבקות השכלית בבורא . חלק זה בתפילת שמונה עשרה שייך בעיקר לשלוש הברכות הראשונות . הסוג השני של תפילה הוא תפילת בקשה – זהו בעצם יישומה של התפילה הראשונה . המתפלל מאמין בקשר הישיר שלו עם הבורא וביכולת ההשגחה האישית עליו, ולכן הוא פונה בבקשה אל האל כדי שימלא את משאלותיו . אם אכן יתפלל בכוונה, כלומר ״לאמץ כח שכלו . . . כי שכלו הוא אמצעי בינו לבין השם״ ( שם, עמ׳ פב ) , אזי תפילתו לא תשוב ריקם . זו אחת הסיבות שבגללה התנגד ר׳ דוד לגדידה ושריטה כאות אבל על מת : ״והקרוב אל השם ועבודתו הוא בעבודת הלב, ר״ל בעיון שכלי לא בהרמת קול...
אל הספר