משנת ר׳ דוד הכוכבי 140 היו בישראל כדי להזהירן מלשון הרע״ . ר׳ דוד המשיך עיקרון זה על כל שאר המקרים 44 שעוברים על האדם ( מצוה, עמ׳ קפד ) : כל מקרה שיבוא בגופים או בקניָנים נתלה דבר זה לעונותינו ולחסרוננו, לא שנאמר שהוא קרי [ = קרה במקרה ] . . . כי כמו שנאמין חדוש העולם ברצונו הקדום, ונאמין נתינת התורה בדרך מופת להראות לנו הדרך אשר נלך בה, כן יש להאמין שה׳ מחדש מופתים בכל יום לתועלת, ברצונו לישר את העם . גישה זו שונה מגישתו של רמב״ם, הטוען שההשגחה באדם היא רק בזמן דבקותו בבורא ( מו״נ, ח״ג, נא, עמ׳ תו - תי ) . כלומר, לפי גישת רמב״ם כמעט ולא ייתכן מצב שבו האדם יהיה מושגח כל הזמן, שהרי יש לאדם מפריעים רבים המסיטים את מחשבתו מלעסוק במושכלות, ובאותו זמן הוא אינו מושגח . לפי גישתו של ר׳ דוד, לעומת זאת, החסיד התמים, ירא האל וסר מרע, מושגח מכוח חסידותו ומעשיו הטובים . נמצא שהחסיד מושגח בכל עיתותיו : ״ולפי זה תהיה מדרגת ה׳קורא באמת׳ [ לפי תה׳ קמה, יח : ״קרוב ה׳ . . . אשר יקראוהו באמת״ ] , יותר גדולה מ׳ברי לבב׳ [ המשכיל, לפי תה׳ עג, א : ״אך טוב לישראל . . . לברי לבב״ ] . כי הקִרבה תורֵה על יחוד הה...
אל הספר