משנת ר׳ דוד הכוכבי 100 ב . ג ישתו ש ל ר׳ דו ד ר׳ דוד הסכים עם דברי רמב״ם בפירושו למשנה, כלומר ברור לו שהאדם הממלא את ייעודו הוא נזר הבריאה ה״תת-ירחית״ ( אמונה, עמ׳ סז / 55ב, קיב / 98א ) . עם זאת, רוב בני האדם לא מגיעים לדרגה זו של מילוי ייעודם . כך ביאר את הפסוק ״נעשה אדם . . . וירדו בדגת הים״ ( בר׳ א, כו ) : חלקו הראשון של הפסוק, המדבר בצלם האדם, ״עניינו על המובחר במין האדם, אשר כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה״ ( שם, עמ׳ עו / 36א ) . לעומת זאת, המשכו של הפסוק העוסק ברדיית דגי הים ״ענינו על האדם ההמוני, אשר רוב מין האדם כך״, ולכן התורה כתבה זאת בלשון רבים ( שם ) . כל הדיון שמופיע אצל רמב״ם, מו״נ, ח״ג, פרק יג בסופו ( עמ׳ ש ) , ששם כתב רמב״ם שגם ״שאר הנמצאים״ יש להם תכלית עצמית משלהם והם אינם רק לצורך האדם, אינו מוזכר פה, כיוון שלגישתו של ר׳ דוד הוא מיותר . את דבריו בפרק יג הוא מביא בספר אמונה, עמ׳ סב / 15א, סט / 65ב, כשבשני המקומות הוא מזכיר רק את דבריו בתחילת הפרק . כלומר נראה שר׳ דוד הבין היטב שבסוף פרק יג רמב״ם צמצם עוד יותר את מרכזיותו של האדם כתכלית הבריאה, אלא שהוא העדיף להתעל...
אל הספר