חלק א, פרק שני : תלמוד עם פילוסופיה 57 להבנת שלמותה של המצווה או שתגרום לחיבוב התורה – הרי שיש חובה לעיין בטעמה של המצווה, כיוון שהתוצאה הסופית של העיון תהיה הגדלת מעלתה של התורה . אך עליו להיזהר ולהתמלא בענווה כדי שלא יחשוב שבעקבות העיון במצווה 58 אך הגיע להבנתה הסופית, וזהו חלק ממטרתן של המצוות, להרגילנו ליראת שמים . אם יש חשש שהעיון בטעם המצווה יגרום לזלזל בה, כגון שהחוקר יחשוב שהצליח להבין את צפונותיה, ויודע את כוונתה, אזי העיון במצווה אסור, שהרי המעטנו בקיומה של התורה ובמעלתה . ב . עבור מי החקירה : שכר מגלה רזי התורה הוא מרובה, בתנאי שהוא דן בטעמן של המצוות וחוקר אותן רק לעצמו . הוא אינו מפרסם את ממצאי חקירתו ברבים ובוודאי 59 שאינו מעלה אותם על הכתב . ר׳ דוד אינו מנחה אותנו באופן פרטני באילו מצוות מותר לחקור ובאילו אסור . הוא רק כותב הנחיה כללית . מכל מקום, גם אם ישנן מצוות שטעמן ידוע לנו, אל לנו להימנע מלקיימן בטענה שאנו כבר יודעים ממה להישמר, שהרי כבר נפל בזה ״אדון 60 ואם ״אדון החכמים״ נכשל, כיצד נוכל אנו ״קטני ארץ חלושי דעות״ החכמים״, לסמוך על יכולותינו ולחשוב ש״לנו זה לא יקרה״...
אל הספר