112 ארז טרבלסי נתפסת כ"דתיות הראויה" ואילו הדתיות המזרחית נחשבת "דתיות פחותת ערך" . בישיבות התיכוניות, מוסד חינוכי מרכזי בחברה הציונית דתית בשנות השמונים, חוו התלמידים את ההייררכיות האתניות במספר אופנים, כגון מתן ביטוי בחיי היום-יום 2 אך ורק לפרקטיקות הדתיות האשכנזיות, או לימוד של ספרי הלכה אשכנזיים בלבד . חוויה נוספת הייתה דרך אירועי פורים . הבוגרים מספרים שבאירועי הפורים ניתן ביטוי פומבי רב לדתיות מזרחית, בעיקר בתחום הליטורגי – התפילות והקריאה בתורה . לעומת זאת במהלך השנה היה אורח החיים הדתי המקובל בישיבה דתי אשכנזי, ואילו לאורח החיים הדתי המזרחי לא ניתן בה מקום . הביטוי הפומבי ניתן דרך אישור של הצוות החינוכי אך גם דרך יוזמות של תלמידים, שבחלקם ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם לבטא את דתיותם מבית . לפיכך טענתי היא שהבוגרים חוו את אירועי פורים כ"טקסי היפוך" הקשורים להיבט האתני . חוויה זו היא חוויה מרכזית, אם כי לא היחידה, בעיצוב זהותם האתנית של הבוגרים בתוך הישיבה התיכונית . אתניות ודת בישראל : דתיות אשכנזית ודתיות מזרחית עצם השאלה מי הם "מזרחיים" כרוכה בדיון על הבניה של אתניות ועל יחסי כ...
אל הספר