70 דב שוורץ הַכֹּחוֹת הִגִּיעוּ, גַּשָּׁשִׁים, קְצִינִים מֵהַמַּחְלָקָה לְזִהוּי פְּלִילִי, סָרְקוּ, צִלְּמוּ, תִּשְׁאֲלוּ . אֲבָל כֻּלָּם יָדְעוּ שֶׁזּוֹהַצָּגָה לַפְּרוֹטוֹקוֹל . בֶּאֱמֶת שֶׁזֶּה אַחֶרֶת מֵאֵיךְ שֶׁזֶּה נִשְׁמָע . לֹא, זֶה לֹא קָרוֹב לִדְרָשׁוֹת פּוּרִים בַיְשִׁיבָה 223 222 וְ"עַד דְּלָא יָדַע" . עַל "וְנַהֲפֹכוּ" זֶה לֹא הַי וְלֹא דַאוּן . לֹא . גַּם כָּל הַדִּבּוּרִים עַל יוֹנָה ווֹלַךְ וַאֲבִיבָה אוּרִי וְהַפְרָחַת מִלִּים כְּמוֹשִׁגָּעוֹן וִיצִירָה וַאן-גוֹךְ, 224 נִרְאִים מִכָּאן כְּמוֹרוֹמַנְטִיקָה רְחוֹקָה שֶׁל יְלָדִים . נציג בקצרה את השתלשלות הרעיונות המתפתחים . בבית הראשון מתוארת קריסת האיזון שבין גוף ונפש . הצוות הרפואי, המסומל בכוחות המשטרה, מבקש לקשור את החולה לגוף הממשי, למקם אותו במציאות הקונקרטית, אך זו פעולת הבל ( "הצגה לפרוטוקול" ) . בבית השני אנו למדים, שקריסת האיזון איננה מעבָר מניגוד לניגוד . מחלת הנפש איננה ניגוד של נורמליות, ואין בה דיאלקטיקה יוצרת ומכוננת . מחלה זו משחררת את הנפש מכבליה, והאיזון איננו משרת אותה יותר . חולה הנפש חווה תלישות והת...
אל הספר