82 | לתווך את המתווכים : חינוך לאוריינות תקשורת בישראל ׀ רביב נאוה פרמטרים לתוכנית והסתייעות באנשי אקדמיה בנושאים דיסציפלינריים - תאורטיים בלבד . אף על פי שהפיתוח במסלול זה לא הסתיים בתוכניות לימוד רשמיות ובהטמעתן במערכת החינוך, יש חשיבות בעצם ההכרה בתקשורת כתחום דעת ובניסיונות ( פיילוטים ) שנערכו בקנה מידה רחב ( במיוחד בתוכנית "מדיה בימינו" ) ובקרב תלמידים מרקעים מגוונים ( חילונים, דתיים, ערבים ) וממעמדות סוציו - אקונומיים שונים . לעומת זאת, הציר העצמאי התאפיין במה שניתן לכנות "אוטונומיה מוכוונת מלמעלה", כלומר עידוד ותמיכה מקצועית ליוזמות נקודתיות של חינוך לתקשורת ברמת בית הספר הבודד . גישה זו תאמה את מדיניות "האוטונומיה הפדגוגית" של משרד החינוך . מדיניות זו הכירה בשלושה סוגים של תוכניות לימודים : תוכניות חובה, תוכניות רשות ותוכניות ייחודיות ( שפותחו על ידי בתי הספר עצמם ) . התוכניות בתקשורת פותחו כתוכניות ייחודיות ; חלק מהן נחלו הצלחה ואף הוכרו לצורכי תעודת הבגרות . דפוס זה של פיתוח מתאים יותר לעקרונות תנועת אוריינות המדיה, המדגישה את האוטונומיה של המורה ואת מתן הביטוי האישי והקבוצתי...
אל הספר