קולנוע ו"ספרות קלוקל" – עיצוב הטעם ומניעה

48 | לתווך את המתווכים : חינוך לאוריינות תקשורת בישראל ׀ רביב נאוה הממסדיים . עובדה זו, בשילוב המקום המרכזי שתפס הקולנוע במיוחד בחייהם של ילדים ובני נוער, יכולה להסביר את החשדנות ואת הרתיעה של הממסד מפני הקולנוע כמדיום ואת הצורך בפיקוח . שמואל ישעיה, יו"ר המועצה לביקורת סרטים בשנות החמישים, ביטא את החשדנות הזו : "הקולנוע הוא מכשיר בעל השפעה עצומה על הציבור, [ . . . ] ולא יתכן הדבר שהממשלה תתייחס לעניין זה בשוויון - נפש ולא תהיה לה האפשרות למנוע את הנזקים שסרטים מסוג מסוים גורמים לנוער וגם לחלקים אחרים של הציבור" ( בקורת חריפה על צנזורת הסרטים, 1955 ) . תפיסה זו באה לידי ביטוי גם בקביעתו של שופט בית המשפט העליון משה זילברג, ולפיה "הסרט בימינו הוא אמצעי חינוך, ויש למנוע שיחנך לערכי רוח ותרבות הנחשבים שליליים בעיני הציבור" . 27 מלבד טענות על רמה תרבותית ירודה וערכים שאינם עולים בקנה אחד עם החזון הציוני, נשמעו גם טענות, שיועלו מאוחר יותר כנגד הטלוויזיה, על עידוד אלימות ועבריינות : "לסרטים בעלי תוכן פלילי [ . . . ] השפעה קטלנית על צעירים : סרטים כאלה מוציאים אותם משיווי משקלם הנפשי ומעוררים...  אל הספר