20 | לתווך את המתווכים : חינוך לאוריינות תקשורת בישראל ׀ רביב נאוה בשנות החמישים והשישים התמתן החשש מפני תכנים פופולריים, והתבססה ההכרה שמקומם של אמצעי התקשורת בחיי האזרח אינו עומד להצטמצם אלא להתרחב . בתקופה זו התפתחו לימודי תקשורת ברמת בית הספר, מלבד באנגליה, גם בצרפת, ברוסיה, בקנדה ובארצות הברית ( 2008 Fedorov, ) . מרבית תוכניות הלימודים התמקדו בקולנוע והושפעו מפרדיגמה חדשה ללימודי התקשורת - פרדיגמת האומנויות הפופולריות ( popular arts education ) המכונה גם גישת "התקשורת כאומנות" ( Kellner & Share, 2007 ( ) media arts education ) או "הפרדיגמה האסתטית" ( 2008 Fedorov, ) . פרדיגמה זו מדגישה את הערך האסתטי של התוכן התקשורתי תוך כדי שימוש ביצירתיות ובהבעה עצמית של התלמידים . שורשיה של פרדיגמה זו בדור המורים של שנות השישים, שהתבססו על התרבות הפופולרית, כשם שקודמיהם התבססו על הדפוס . בגישה זו ניתן מקום נכבד בעיקר למדיום הקולנועי, ומטרתה המוצהרת הייתה לאפשר לתלמידים להבחין בהבדל האיכותי בין תכנים תקשורתיים . על פי לן מסטרמן, גישה זו נועדה לאפשר לתלמידים להבחין בין יצירות בתוך התרבות הפופולר...
אל הספר