פרק 1 | חינוך לתקשורת – הגדרות ופרדיגמות

18 | לתווך את המתווכים : חינוך לאוריינות תקשורת בישראל ׀ רביב נאוה אוריינות התקשורת השתלבה במערכות החינוך והתרבות בארבעה אופנים שונים : ( 1 ) כצורה מורחבת של אוריינות ( חינוך לשוני ) ; ( 2 ) כהתערבות לנוכח הנזקים האפשריים של חשיפה לתקשורת ; ( 3 ) כגישה לשילוב טכנולוגיה דיגיטלית בחינוך ; ( 4 ) כמרכיב באזרחות גלובלית ( 2019 Hobbs, ) . שני מאפיינים חשובים של לימודי התקשורת הם עיסוק בנושאים חברתיים - אקטואליים והתמקדות בתכנים הקרובים לעולם התוכן של התלמידים ( Hobbs, 2011 a ) . גישות שונות באשר לחינוך לתקשורת משקפות תפיסות שונות של השפעות התקשורת על הקהל . מחקרי ההשפעה הראשונים, החל משנות העשרים של המאה העשרים, תפסו את אמצעי התקשורת כאמצעֵי שכנוע והשפעה רבי עוצמה . תפיסה זו ביטאה חשש ציבורי מפני אמצעי התקשורת, חשש שהתעורר על רקע ההתפתחויות הטכנולוגיות של המחצית הראשונה של המאה העשרים ( רדיו, טלוויזיה, קולנוע ) והשימוש שעשו משטרים רודניים וכן גופים מסחריים באמצעים אלה . אמצעי התקשורת נתפסו כאומניפוטנטיים ( כול יכולים ) ובעלי השפעה ישירה, אחידה ומהירה . כלי התקשורת, על פי תפיסה זו, הומשלו למח...  אל הספר
מכון מופ"ת