עצמות : ריקבון וזיכרון בממילא 149 קדימה, קדימה בזמן המשיך הקבר לנוע, הישר אל המאה ה- ,20 וב- ,1917 יד ביד עם כניסתו של הגנרל אלנבי בשער יפו, נכנס הקבר אל תקופת המנדט הבריטי . העיר התפשטה והתפשטה, עוטפת, סוגרת, ובית הקברות, התחום בגדר עוד מהמאה ה- ,19 נהיה צפוף מלהכיל נקברים נוספים ; ב- 1927 הורתה המועצה המוסלמית העליונה להפסיק את הקבורה בו . ונדמה מעתה והלאה שבית הקברות, לצד היותו נשא של זיכרון, "מחוז זיכרון" בלשונו של ההיסטוריון פייר נורה, מתחיל להיות גם, ובכן, מטרד . באותה שנה חתם נשיא המועצה המוסלמית העליונה, חאג' אמין אל- חוסייני, שהיה גם המופתי הראשי של ירושלים, על הסכם לבניית מלון על שטח שמדרום לבית הקברות . המלון היה אמור להיות מלון פאר שיכניס רווחים יפים לקופת מוסד הווקף . אלא שהשטח לא היה בדיוק מדרום לבית הקברות, כי אם מדרום לגדר האבן ומדרום לדרך המוליכה לעזה . הגדר והדרך תחמו חלק נכבד מבית הקברות, אך בעבר הוא השתרע מעבר להן, גם באזור שבו הלך ונבנה המלון ; זו הייתה למעשה הסיבה להגדרתו של השטח מלכתחילה כאדמת ווקף המצויה בסמכותו של המופתי . יריביו של אל-חוסייני תקפו אותו על הבני...
אל הספר