236 פרק עשירי פנטזיית הכלה שמן על בד 60 / 50 ס"מ אמנות בחדר הטיפול 237 אין צורך להציג את כוחה המרפא של האמנות על מבעיה השונים . כוחה לרפא את יוצריה, וכמוה את החווים אותה . אמנות מדברת בשפה אקס-טריטוריאלית למציאות . היא לוקחת אותנו למסעות בעולמות רוחניים, יש יגידו שמימיים . היא חזקה יותר, כך אני משערת, מחומרים פסיכודליים, כי היא משאירה אותנו חולמים וערים בו זמנית . חשבתי עוד על כוחה המרפא של האמנות גם בשל אי-התערבותה הישירה בנבכי הנפש שלנו . היא שם, הציור או הפסל, הקטע הספרותי, השיר או הדיאלוג מתוך המחזה, הספר או הסרט, היא יכולה לבוא בכל כך הרבה צבעים וצורות . היא מצילה אותנו כאשר המצוקה חסרת מילים . כאילו המקום במוח האחראי על השפה יצא לשביתה, או מאז ומעולם פעל באופן מצומצם . תשובות לקוניות כמו "כלום", "בסדר", "טוב", "לא רוצה לדבר" — תשובות שאנחנו שומעים מילדים שאנחנו מכתירים אותם סגורים . כשילד כזה, בחזות של אדם מבוגר, מגיע אליי והוא חסר מילים לתאר את מצוקתו, אני שולפת את הכלי המטאפורי הנעזר בדימויים שמחליפים את המילים הרגילות . האמנות עושה זאת בשבילנו . היא "המומחית הגדולה" לשפת המטאפ...
אל הספר