מכתבים 559 מעולות בשוודיה . בזמן שעמוס עוז הוא הישראלי האהוב על אמריקה, הוא בישראל מה שאלי ויזל הוא לשואה, ישראלי מקצועי, בוכה דמעות מקושטות להפליא, מפודר בטראומות, צער מטופח, אבל הוא נחמד, סופר מוכשר, של ספרים מינוריים . למה אמריקה תמיד מעריצה בינוניות זה מעבר לבינתי, אבל את הקוטב האחר, הקול העמוק והנפלא של האמת הרדופה, שלעיתים נדירות הייתה כל כך מטופחת, חייבת להגיע לתהומות כי היא מגיעה לפסגות, ואומנות כל כך טובה, באמת טובה, היא תמיד על הקצה, וזה מה שמפחיד אנשים . אבל הינה אנחנו, טרזנים מקרטון, מקבלים דרך סלולה, הרעים מאוד והטובים מאוד יחד באותה סירה . לפעמים, כמו בספרים שלי, הטובים והרעים חיים יחד, החיים המחורבנים שלי וכל שנות המאבק הארוכות האלה בגדו בי, כי הם נתנו לי את מה שהיהירות שלי ( להיות אני ולא לוותר ) טיפחה בשבילי, במילים אחרות, אני ישן במיטה היחידה שיכולתי להציע לעצמי, רק הייתי שמח יותר לא להיות אני . איור 121 : מכתב לסוזן זונטג, 1 במאי 1986 560 מכתבים אני יודע שאני נשמע כאילו איבדתי תקווה, אבל בה בעת לא ויתרתי על החלומות . סופר צעיר כאן בשם גרוסמן כתב באמצעות טכניקה בלבד מ...
אל הספר