546 מכתבים * היקר,מר גרוּס אדוני, לפני זמן רב סופר ישראלי בעל השם המוזר יורם קניוק פגש סופר גרמני בעל השם הנוח גינטר גראס . הפגישה הייתה אירוע בעיני הישראלי ותרדמת מצידו של הגרמני הנכבד והעניו . הישראלי, להלן ייקרא יורם, מעולם לא פגש גרמני בשר ודם לפני כן . חוץ מהייקים של ילדותו כמובן . יורם היה אדם המחויב להתעכב על הפצעים שנגרמו לו מבלי שיהיה שם כדי לסבול . הוא חשב שגרמני זה סוג של מחורפן, והעובדה שהוא לא הפך לחיוך-מעושן בדרך לגיהנום ( כדי לכבות את הלהבות ) נבעה מבדיחה גורלית, לבבית אולי, נושכת, אנושית ; אכן מאוד אכזרית . וכך הוא היה מחויב לאהבה = שנאה . אהבה שנאה לאלוהים שאִפשר לאומה שלמה עם עיניים זהובות לִבְנות מפעל מוות לעמו האהוב ; אהבה שנאה, זה הסיפור שלו . פחות או יותר . אולי, לא משנים הפרטים, יותר לא ימכור את נשמתו לתליין . אתה הגעת, מר גראס ; נחמד, חייכן, כל כך מלא ב"הכול נגמר, אני שונה, העולם חרא ובוא נתחיל לחיות שוב", כמו המוות שהחברים הכינו ליורם אלמלא היה בר מזל מספיק, או טיפש מספיק, להיוולד בקרב הבדואים של אחוזתו העצובה, הרעועה, של המלך דוד . מר גראס בא ויורם חשב מחשבות ...
אל הספר