מכתבים 517 רוצחים להיות אדיוט כזה ( זה לא גבורה, יודע ) הוא הרחיק את כולם, הם רצו להכות ( גם אני עזרתי לו ) והתחלנו להכות אחד את השני, מענין אמנם קבלתי אבל הוא נכנע מכות רצח נתתי לו, והוא לבסוף קם, ושאל מאין יש לי כוח הלא אני נראה כזה, עוד פעם התחלתי לבסוף הוא ברח משם — מזל שלא היתה משטרה אחרת הייתי מחר חוזר אליך ( הוי מסכנה שלי ) כשיצאתי כמו איזה טאף גאי לוו אותי מבטי ההערצה של ארבעים עגלים, לפחות הם קבלו מושג חדש על הסאל-ג'ויף ( היהודי המלוכלך ) הם גם אמרו בערך דברים מאוד מצחיקים, אחד רצה להזמין לי טכסי ובכלל, אבל עד עכשיו אני רוצה להקיא, המכות עדיין קצת כואבות, קיבלתי קצת, אבל קורסים בפלמ"ח ובכלל זה לא צחוק בחיי שאני קטן אמע בכלל לא הכי כלום אבל לו שמעת את השיחה עם הנאצי היית קוברת את עצמך באדמה . מחר אמשיך בקרוב יהיה בוקר ואני עיף ליל מנוחה אני רוצה להקיא [ . . . ] איור 107 : מכתב לנגה אשל, 6 בפברואר 1951
אל הספר