כתבי יד 505 הנה ! וזרק לתוך החדר את הבשר והעצמות . הוא סגר את הפישפש כשעל פניו העוויה של אדם שהריח ריח שאי אפשר לשאתו, והלך . חכיתי עד שיעלם וניגשתי . פתחתי את הפישפש ולא ראיתי דבר . החדר היה חשוך, שמעתי קול כרסום עצמות ומעיכת בשר בין השיניים . ממתי כולאים כלבים בתאים אלה, תמהתי בלבי . המשכתי להביט עד שעיני התרגלו לחושך והחלו להבחין במה שהתרחש בפנים . ממש באותו רגע עלתה מתוך החדר נביחה קצרה . אחריה עוד שתי נביחות ארוכות וקולניות . אוהוהוווו . . . הבוהוווו . . . קפצתי ממקומי . הייתי נדהם כצעקה . בתוך החדר באפלולית המיאשת רבץ כלב גדול . הוא היה מכוסה בסדין שלובנו היה רק זיכרון רחוק . בסדין היה חור עגול דרכו ראיתי את שיני הכלב כשהן מכרסמות את העצם בהתלהבות איומה . גופו היה מורבץ . ארבע רגליו היו שעירות פחות מכלב רגיל וכמעט ונראו אנושיות . כפותיו מוצנעות מתחת לסדין, לא יכולתי להבחין בזנבו מחמת החשיכה, ופניו המכוסים בסדין לא היו נראים כלל . אך מהות היצור, המה שקיים מלבד העצמים הבודדים היה כלב . תמהתי על גודלו וכן תמהתי על צורתו שהייתה אנושית מדי מכדי היות כלב וכלבית עד מאוד מכדי להיות משהו ...
אל הספר