כתבי יד 467 האיש הביט סביבו כה וכה, תנור הברזל הגדול והישן, המזווים, השידות, כלי המטבח הישנים הנוצצים בניקיונם, בליטושם, הסירים התלויים בשורה ארוכה, מחבתות הנחושת הבוהקים בגדלים שונים זה מתחת לזה, הצנטריפוגה, הגבינות התלויות דולפות לתוך כיור ענק, בקבוקי ההחמצה, התבלינים, סלסילות השום, השולחן הגדול, והוא אמר, תודה, אפשר גם בלי סוכר . לא צריך בלי, אמרה נעלבת, ואחר כך אמרה, מה אני משחקת פה, נסיכה מזדקנת, מה ? למה בלי ? למה בלי כשאפשר עם ? וקלטה נעימה שחלחלה לתוכה ולא רצתה לחזור, מדוע הוא נראה כאילו הוא רוצה שאטבע, מדוע ? מה עשיתי לו ? נעימה מסוכנת, הוא נראה כמנסה להבין משהו . שיהיה עם, אמר ביבושת . והאסם, האם את בטוחה שלא שיניתם אותו ? לא שינינו שום דבר, אמרה קיתה, בעצם אולי קצת, צבענו, הוספנו את החלק הכסוף, וחשבה, מה לו ולאסם ? והכינה קפה, פרסה לחם, העמידה על קרש גבינות פלח של חמאה צהובה והאיש הריח, עצם את עיניו במה שנראה לה כהתרפקות שלא במקומה ואמר, ריח גדול, ותמהה על הצירוף הזה ; ריח גדול, הוא כנראה בכוונה אינו רוצה להסביר את עצמו וזאת כפי הנראה הפריבילגיה שלו, והיא לא הבינה מדוע בחרה ...
אל הספר