426 כתבי יד השולחן, מגיעים כשמונה גברים, רובם בראשית שנות השבעים שלהם, וכולנו מתיישבים ונדים אלה לאלה, מחייכים, מן השמיים בטח נראינו כמו חברי איזו קנוניה, אולי מייסדים שוב את הפלמ"ח, משהו סודי רחש שם, כולנו באנו לבית מקדש מעט . ככה זה . האנשים המתוקים שולפים תאנים שזה עתה נמלקו ושזיפים, וחומוס וסלטים ובקבוקי עראק ומיץ ומים ומן הבקתה יוצא האיש יחזקאל . כפוף מעט, שיניו יותר חסרות משישנן, הוא מחייך אל חבריו ואליי . נראה כמו איזה גיבור קדום בחורבותיו . הוא חובש כובע מצחיה אפור ומתיישב מולי בראש השולחן מחייך וכולם מביטים בו ובי לסירוגין כמו מצא שור קונהו ואני הלוא מזל שור, חודש מאי ,1930 יפה מכל המאאים שבראה אי פעם אימא אדמה, שכתב אלתרמן, אלא מי, ומעט צוחקים . מין תועבה זכה מחומדת באוויר, מצפים לאש, למשהו . אני כבר יודע שיחזקאל מתבודד שישים ושתיים שנים . מאז מלחמת העצמאות . שנים החברים לא ידעו איפה הוא . עבד קצת בדרכים, בנה גדרות לכבישים, עבד בחלוקת משהו בעיר, יש לו אחות בתל אביב, היה נשוי לשנה אחת, יש לו בת, אשתו חזרה בתשובה, ניתקה מגע, אחרי שמונה עשרה שנים שמע שבתו מתחתנת בירושלים, עלה לא...
אל הספר