364 פרק עשירי והתואר", אלא קבוצה של בני נוער שרובו היה "אספסוף" . נקודת מוצא זו חשובה בוודאי להבנת תש"ח, שכפי שכבר צוין לעיל בפרק הראשון, המלחמה מתוארת בו ללא רובד טלאולוגי, כסדרה של התנסויות, רובן נעדרות פשר 17 וחסרות הקשר . התנהגותם של החיילים, שקניוק לא פעם קורא להם ילדים, הייתה כמעט אוטומטית, ולא הייתה בה גדלות הרוח שרצו לייחס לה הסופרים והמשוררים ( נתן אלתרמן, חיים גורי ואחרים ) , והחברה בישראל, אשר איבדה רבים כל כך מצעירי בניהּ . ההערות הללו על הלוחמים של 1948 אינן מקריות ; הן חלק ממהלך פואטי ורעיוני שבו קניוק ממיר את הגוף הציוני ( הגברי ) האידיאלי בדימויים מעוותים וגרוטסקיים שתפקידם להראות, דרך הגוף, את האנטומיה והאנומליה של האידאולוגיה . כך יצר לעצמו קניוק נתיב פואטי חדש אשר התכחש לדור הספרותי שאליו הוא השתייך מבחינה ביוגרפית ( דור תש"ח ) . כחלק ממהלך זה הוא הציע "אסתטיקה של טעם רע", 18 המחייבת אותנו להישיר מבט אל הגוף המפורק בין בשל פציעה ובין בשל מחלה או זקנה, באופן אשר ללא ספק שימש השראה גם ליוצרים צעירים יותר שביקשו לחשוף את הסימנים על הגוף ( אצל קסטל-בלום, למשל, כפי שהראית...
אל הספר