נבלות

336 פרק תשיעי כי הוא כבר עבר את הגיל הזה ; אבל אנשים מבוגרים הוא מכיר רק מבחוץ . לכן הוא ייחד להם בדרך כלל חלקים קטנים וחסרי חשיבות, והדיוקנאות שלהם הם לרוב שטחיים או קונבנציונליים . [ . . . ] במישור החברתי, הפסיכולוגי והביולוגי, מושג ההזדקנות התעשר עם הזמן ; ובכל זאת הסטראוטיפים ממשיכים . לא חשוב אם הם סותרים : הם שחוקים כל כך שאנשים חוזרים עליהם ולאף אחד לא אכפת — אף 29 אחד לא שם לב . דה בובואר טוענת כי האדם הזקן הופך לאחֵר ( Other ) : הזקן מיוצג בטקסטים ספרותיים באמצעות דימויים שחוקים, משום שהזקן הוא "אחר" גם בעיני הכותבים, המכירים את רגשותיהם של אנשים צעירים אבל עוד לא חוו את הזקנה, וגם משום שאין מצפים מהזקנים לשינוי דרך או להתפתחות . מובן שחלק מהתפיסה הזאת קשור לזלזול שיש בתרבות שלנו כלפי זקנים . "העובדה שבחמש עשרה או עשרים השנים האחרונות לחייו אדם אינו צריך להיות יותר ממשהו דחוי, חתיכת גרוטאה, חושפת את כישלונה של הציוויליזציה שלנו", 30 בעקבות זאת קורה דבר אבסורדי : הזִקנה הופכת למצב קובעת דה בובואר . 31 זאת ועוד, לא נורמלי שמנסים להתרחק ממנו, להכחיש אותו ולהסתיר אותו . בחברה הכלכ...  אל הספר