292 פרק שביעי האיחוי הוא ציפה למצוא במסגרת של שיח סופרים, אבל כשניסיון זה התרסק אל רצפת המציאות, הוא פנה לכתוב את הברלינאי האחרון . ובכל זאת, קניוק לא סגר את הדלת לחלוטין . בעמודים האחרונים של הברלינאי האחרון קניוק מזכיר את הנובלה "חתונת האחים המתים" . גרסת הנובלה, שהוצגה לעיל, מסתיימת בהיווכחות באבל ובשכול המשותפים . בהברלינאי האחרון קניוק כותב המשך שאולי בכל זאת מציע נחמה ותקווה ליחסים בין היהודים לגרמנים : ואז בסיפור, כתבתי שהילדה, האשה הענקית, מספרת לקורט כמה היא מצטערת ואיך נהגה להביט בעיני בנה ואיך נזכרה בקורט ואהבה אותו דרך הבן, וזכרה באיזו רכות נהג בה במיטה . הבת המשתאה רואה פתאום איך קורט ואמה נכנסים לחדר השינה וסוגרים אחריהם את הדלת . ואז אומרת הבת : שניהם ניצולים מאותה טרגדיה שאני לא יכולה לתפוש . הסוף הזה הוא צורה מסוימת של פיוס . הם הולכים לחדר השינה . הם יכולים לרצוח זה את זה ויכולים לבכות יחד על בנם ויכולים גם לאהוב . ( עמ' 219 )
אל הספר