שנות התשעים והאלפיים: הקשר האוטוביוגרפי

274 פרק שביעי ברוח האוטופיקציה שנדונה בהרחבה בפרק הקודם, גם את הטקסט הזה יש לראות במשקפיים הנכונים . בריאיון אצל רות קרן הדגיש קניוק את מה שהנחה אותו בכתיבת הספר : הם [ ההורים ] היו כל הזמן מול העיניים, אני גם קראתי להם בשמותיהם, משה ושרה . אחותי אומרת שלא היו לנו אותם הורים והיא צודקת . היא ראתה אותם אחרת לגמרי . זה אנשים שהכרתי אותם כל ימי חיי . אלו ההורים שלי, מהם באתי . אני גם כעסתי עליהם שהם כמו שהם, וגם, גם הם היו מענינים אותי . אני כל החיים חושב עליהם, הם, הם ענקיים בתוכי . 93 בשיחה עם מירה אחותו על הספר היא אמרה לי שנפלה למשכב לאחר שקראה את הטיוטה . לאחִיה היא אמרה שלפי הספר "נראה שהם לא גדלו באותו בית 94 קניוק לא טשטש מעולם את המבט שלו, הוא ולא היו להם אותם הורים" . הרגיש שהם "ענקיים" בתוכו, ומכאן הרצון לחקור אותם ואת הילדות, אבל 95 מצד שני הוא גם אמר בישירות כי האומן "הוא רמאי שעושה את השקר הזה" . פוסט מורטם נפתח בנוף ובמזג האוויר הסקנדינבי, המהווה רקע לשיחת טלפון שקניוק מחכה לה בעת שהוא שוהה בסטוקהולם — שיחה מאשתו שאומרת לו : “Darling, you have no mother” ( עמ' 5 ) . קניוק, ...  אל הספר